#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יוצאים מצות מצה בפת 1) הדראה 2) סולת נקייה 3) סובין?	"1) כן, לרש""י הוא פת קיבר [מלשון ניטל כל הדרה], לרמב""ן הוא פת של תבואה מתולעת [מלשון כינה והדירה שבתבואה] (מ""ב ס""ק ד') 2) כן, אע""פ שאינו לחם עוני דמרבינן כל מצות ממצות מצות 3) רש""י ס""ל כן, אבל קיי""ל כהרמב""ם דאינו יוצא דלא מקרי לחם לענין חלה (מ""ב ס""ק א') [והב""ח פי' דאפי' לרש""י יש בה קמח אלא שעירב בה הרבה סובין], וברכתו שהכל (שבט הלוי ח""ו סי' כ""ב)"	סימן תנד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בפת סובין, תיפוק ליה דאינו בא לידי חימוץ?	"כן הקשה המג""א (ס""ק א'), וכתב ב' תירוצים:<br>1) ש""מ דבא לידי חימוץ [וכן דייק הח""י (ס""ק א') ממשנה דאין שורין מורסין לתרנגולים, ודחה הא""ר דיש לחלק בין סובין ומורסין, והמחה""ש דחה דהתם א""א שלא נדבק בהן מעט קמח]<br> 2) הוא מין שבא לידי חימוץ [וכ""כ רע""א בשם הרמב""ן במחלמות על הא דאין לשין ביין ושמן ודבש דהוי מין שבא לידי חימוץ]<br>3) לפי הב""ח לק""מ דמיירי כשיש בה קמח ג""כ"	סימן תנד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו החילוק בין סובין ומורסן?	"לרש""י (שבת ע""ו ע""ב) סובין הוא קליפה הגס ומורסן הוא קליפה הדק, ולרמב""ם והרע""ב הוא להיפך (מג""א ס""ק א', ח""י ס""ק א', מ""ב ס""ק ב')"	סימן תנד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בסובין ומורסן המעורבין בתוך הקמח 1) כשלא הפרישן 2) אם הפרישן?	"1) זהו פת הדראה דאמרינן שדרך העני לאכול פתו מקמח שאינו מנוקה, והם מצטרפין להשיעור חלה ומצה (מ""ב ס""ק ג') 2) לגבי חלה בודאי אינו מצטרף, והמג""א (ס""ק ב') מסתפק אם הם מצטרפין לשיעור מצה [וביאר המחה""ש דשמא דוקא לחלה דכתיב עריסותיכם ואין דרך לישת עיסה כך משא""כ מצה תלוי באכילה, ועוד ביאר המקראי קודש (פסח ח""ב סי' ח') דלענין חלה לא מתחשבים במה שהבצק תופח משא""כ לגבי השיעור כזית במצה], אבל פשוט להח""י (ס""ק ב') דכיון דלענין חלה אינו מצטרף ה""ה לענין מצה אינו מצטרף כדמבואר בב""י דתלויין בהדדי, וכן נקט המ""ב (ס""ק ג') דאינו מצטרף {וצ""ע מאי שנא מקטניות דפשוט להח""י והמ""ב (לעיל סי' תנ""ג ס""ק י""ד) דבטל ברוב ומצטרפין לשיעור כזית, ואולי הכא שאני דהסובין מפסידין הפת ועל ידם אינו ראוי לאכילה וכמ""ש בסמוך}"	סימן תנד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוציא המורסן על דעת לחזור ולערבו?	"מסתפק המקראי קודש (פסח ח""ב סי' ח' ס""ק ב') אם נחשב כאילו לא הפרישן"	סימן תנד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעשות מצה רחבה ביותר?	"איתא בגמ' לחם עוני פרט לאשישה דהיינו גלוסקא גדולה [רחבה בשטח], ולפיכך כתב הרמ""א בשם מהר""י ווייל דטוב לכתחילה שלא לעשות מצה רחבה ביותר (ט""ז ס""ק ב', מ""ב ס""ק ה'), וביאר הביה""ל (ד""ה וטוב) דהגמ' מיירי בגדולה ממש כגון אחד מששה באיפה וזה פסול לגמרי והרמ""א מיירי ברחבה יותר מהרגיל וזהו רק לכתחילה, והביה""ל אח""כ הביא שיטת רש""י ועוד ראשונים דס""ל דלאו דוקא אחד מששה באיפה אלא אפי' פחות מזה פסול כל זמן שהיא גלוסקא חשובה מחמת גדולתה, והרמב""ם ס""ל דאשישה אינו גדולה כלל אלא ר""ל שנילושה ביין וחלב ושמן, ומסיים הביה""ל לפי""ז אין להחמיר בדיעבד אפי' ברחבה מאד,"	סימן תנד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעיסת הכלבים?	"תנן במתני' (חלה פ""א מ""ח) דתלוי אם הרועים אוכלים אותם, ויש בזה מח' ראשונים, הרמב""ם ביאר דתלוי אם דעתו היתה לאכילת בהמה לבד או גם לאכילת אדם ואין נפק""מ אם בעצם העיסה יפה לאכילה או לא [ואם כוונתו לשם בהמה פסול למצה לפי שאינה משתמרת לשם מצה, ועוד מפני שאינו פת כלל שאין ברכתו המוציא (מ""ב ס""ק ט', שעה""צ ס""ק י')] [ואם אח""כ כוון לשם מצה לא מהני דתו לא מקרי שמורה לשם מצה (גר""ח הל' חמץ פ""ו ה""ה)], והר""ש פי' דאינו תלוי בכוונתו אלא במציאות אם הוא יפה לאכילה או לא, ואם אינו יפה אפי' אם דעתו לאכילת אדם פטורה מחלה דבטלה דעתו, ואם הוא יפה אפי' דעתו לבהמות חייבת בחלה [והא דדרשינן עריסותיכם ולא לכלבים היינו כשעשאה כמו שדרך לעשות לכלבים כגון שעירבה במורסן הרבה (שעה""צ ס""ק י""ג)] ומ""מ אינו יוצא בה מצות מצה דאינו עשוי לשם מצה, ועוד הוסיף הטור (יו""ד סי' ש""ל) בשם הרמב""ן דאפי' לפי הר""ש דאמרינן דיוצא בפת יפה אם ניכר צורתו שעשאה לשם בהמותיו פטורה מחלה (מג""א ס""ק ג', מ""ב ס""ק י', שעה""צ ס""ק י""ד), ולהלכה המחבר פסק כהרמב""ם, והרמ""א פסק כהר""ש והטור"	סימן תנד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו השיעור מורסן שעושה המצה שאינו ראוי לאכילה?	"הביה""ל (ד""ה שאינו) פי' ע""פ הרשב""א דאינו דומה לאורז דאמרינן דאם יש בו טעם מצה יוצא דמורסן גרע טפי ומפסידים המצה אלא תלוי אם דרך בני אדם לאכול פת כזה וממילא במורסן דידיה הוי דרך בני אדם {במעט} אבל במורסן לאחר שניטל ממנו אין דרך בני אדם אפי' במעט {אבל לפי""ז צ""ע מה שכתב המ""ב לעיל (ס""ק ג') דאם מערב בה מעט מורסן אינו מצטרף לשיעור כזית, תיפוק ליה דאינו יוצא בה כלל, אלא צ""ל דהתם מיירי במיעוטא דמיעוטא דאינו מפסיד הפת [ואפ""ה אינו משלם לשיעור כזית, ואפשר משום דבעצם הוא דבר המפסיד הפת אלא שאין בו כדי להפסידה וכמ""ש למעלה] משא""כ הכא מיירי בסתם מעט ובזה אמרינן דמפסיד הפת}"	סימן תנד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחלוטה?	"מעיקר הדין אם נתן הקמח למים רותחין אינו נעשה חמץ [ואין חילוק בין מעיסה (נתינת קמח במים) לחליטה (נתינת מים לקמח) (מ""ב ס""ק י""ב)], ואם בתחילה היתה בלילה רכה ואח""כ אפאה יוצא בה מצות מצה דבשעת האפייה חל עליו שם לחם אבל אם היתה בתחילה בלילה עבה לא מהני לאפותה אח""כ ואינו יוצא בה מצות מצה דכבר חל עליו שם לחם קודם האפייה (טור, ב""י), אכן למעשה יש תקנת הגאונים שלא לאכול שום חלוטה בפסח דחיישינן שמא לא ירתיח המים מקודם יפה יפה (שו""ע, מ""ב ס""ק י""א)"	סימן תנד סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד בחלוטה 1) בעין 2) בתערובות?	"1) המג""א (ס""ק ד') מסתפק אם אפשר להקל בדיעבד דהרי מבואר ביו""ד (סי' ע""ג סע' ב') בענין כבד דיש להקל בדיעבד אפשר דה""נ יש להקל, אבל העלה דאינו משמע כן משאר הפוסקים, וכן מבואר בח""י (ס""ק ד') דאסור בדיעבד כשהוא בעין, בין באכילה בין בהנאה בין לשהותו (מ""ב ס""ק י""ג, ביה""ל ד""ה ליכא) 2) הח""י (ס""ק ד') הביא מחמיו מה""ר וואלף דאוסר במשהו אבל יש להקל בהנאה ולשהותו עד אחר פסח (מ""ב ס""ק י""ג), וע""ע בערוה""ש (סע' ז') דמקיל טפי"	סימן תנד סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחולי בבטן [שרפואתו לחלוט שעורין] 1) שיש בו סכנה 2) שאין בו סכנה?	"1) לכתחילה ירתיח המים תחילה ואח""כ יתן השעורין לתוכו כדי שיהא חלוט ומותר מדאורייתא (מ""ב ס""ק י""ג) 2) אסור לחלוט אבל יש עצה להקנותם לגוי תחילה {ואז אינו עובר על ב""י, ולגבי איסור הנאה י""ל דהוי הנאה שלא כדרכו (ר""י באק)} א""נ יכול לחלוט ע""י מי פירות (מ""ב ס""ק י""ג) [ודלא כרדב""ז (ח""א סי' רמ""א) ושע""ת (לקמן סי' תס""ה ס""ק ב') דרצו להקל במי שעורין, ואולי יש מקום להקל טפי כשאינו שותהו אלא מניחו על בטנו אבל קשה לומר כן דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת (ביה""ל ד""ה ליכא)] "	סימן תנד סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הסדר קדימות כשבאים אנשי חיילות וכופין את הישראלים לבשל להם מיני גרויפין?	"1) יבשל להם רעצקי [קטניות] ויברור מהם הגרעיני תבואה מתחילה, ולכתחילה ירתיח המים תחילה כדי שיהא חלוט {לחוש שמא היה בו גרעיני תבואה, ואע""פ דמותר לשהות קטניות בביתו י""ל דהכא מיירי כשמבשלו בכליו ואח""כ ישתמש בהם במאכלים של פסח על כן יש להחמיר להחליטו תחילה}<br>2) יפייס אותם בממון [אבל א""צ לפייסם בממון אם אפשר בקטניות, ודלא כהחיי""א (כלל קכ""ו סע' י""ז) (שעה""צ ס""ק כ""ה)]<br>3) יעשה גרויפין של שעורין, וירתיח המים תחילה כדי שיהא חלוטה<br>4) אם אין לו שאר עצה יכול לעשות בגרויפין של שבולת שועל אבל כיון שהוא חמץ גמור לא מהני להחליטה, ואפי' אם מקנה אותם לגוי לא מהני לרוב ראשונים דס""ל דגוי אלם שיכפוהו לשלם נחשב כקבלת אחריות (שו""ע סי' ת""מ סע' א'), ואין עצה אלא למוסרם לרשות הגוי אחר באחריות שהוא יבשל בעבורם ולסמוך על המג""א (מובא במ""ב שם ס""ק ד' וס""ק ו') דס""ל דמהני להפקיד החמץ ביד גוי אחר אם הוא יקבל האחריות ג""כ (שעה""צ ס""ק כ""ו)"	סימן תנד סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מדוע אינו יוצא במצה גזולה?	"1) ילפינן מעריסותיכם דכתיב בחלה דצריך להיות שלו, ובזה נתמעט מצה מעשר שני (רא""ש, ט""ז ס""ק ד', מ""ב ס""ק ט""ו) [דס""ל מצוה הבאה בעבירה אינו אלא מדרבנן (תוס' סוכה ט' ע""א, ערוה""ש סע' י')]<br>2) השאג""א (סי' צ""ד) פי' משום מצוה הבאה בעבירה [דס""ל דילפינן דאינו יוצא במצה של מעשר שני דאין לו בעלים כלל (לפי ר""מ) משא""כ במצה שיש לה בעלים יוצא דומיא דעיסה שיש לה בעלים דחייב להפריש חלה ממנה, והקשה ר""י באק דמבואר בתוס' פסחים (ל""ח ע""א) דאינו יוצא במצה של חבירו]<br>3) מירושלמי משמע דכל החסרון הוא מפני שאינו יכול לברך, ומשמע דיוצא בדיעבד, והרא""ש מצדד דיש בזה מח' אמוראים בירושלמי אם יוצא בדיעבד (ב""י) [וביאר הערוה""ש (סע' י""א) דפליגי אם מצוה הבאה בעבירה הוי מדאורייתא או מדרבנן]"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין לאחר שלעסו?	"רע""א כתב דלכאורה קנה בשינוי, וכן נקט הריטב""א, אכן כתב הביה""ל (ד""ה אין) דהשו""ע ורוב הפוסקים ס""ל דאינו יוצא [וביאר דלא מהני אם הקנין בא ע""י המצוה דיש מצות ללעוסו כדי שיהיה טעם מצה], ומ""מ לגבי הברכה יש לחוש לדעת רע""א ולא יברך כשחוזר ואוכל המצה"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במצה שאולה?	"אין כוונתו להחזיר אותה מצה אלא מצה אחרת ומקרי לכם ויוצא בה [ולא דמי לאתרוג שאולה דמחזיר אותה אתרוג] (ט""ז ס""ק ד', מ""ב ס""ק ט""ו)"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העצה טובה כשהרבה אופים מצותיהם בתנור אחד?	"כתב הב""י בשם הרוקח שכל אחד ואחד יאמר כל מי שהגיע לידו מצה שלי הרי היא לו במתנה, והוסיף המג""א (ס""ק ה') דטוב לאומרה אפי' בשעת הטחינה שלפעמים מתחלף הקמח (מ""ב ס""ק ט""ו), ואין זה ברירה דאינו הוברר למפרע אלא מכאן ולהבא (שאג""א סי' צ""ב), ובדיעבד אם שכח לומר זה יוצא ידי חובתו דמסתבר שכל אחד מוחל לחבירו (ערוה""ש לקמן סי' תנ""ט סע' ט""ז)"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם המוכר דחוק למעות ואינו רוצה למכור לו המצות בהקפה?	"לא קנה המצות ואינו יוצא בהם (מ""ב ס""ק ט""ו) [ורשז""א (הקדמה לספר ד' מינים) היה מלמד זכות לגבי ד' מינים דאע""פ שהוא מקפיד היינו עד יו""ט אבל כשהגיע יו""ט מקנה לו הד' מינים ורק מקפיד על המעות, וה""נ מקנה לו המצות, אבל ממ""ב אינו משמע כן (ר""י באק)]"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם גזל קמח ועשה מהם מצות?	"הגזלן קנה ביאוש ושינוי רשות ויוצא בהם, ומ""מ אינו לכתחילה דהרי אינו יכול לברך על מצות אלו (מ""ב ס""ק ט""ז) [ואינו יכול לברך ברכת המצה וגם ברכת המוציא (מ""ב ס""ק י""ח), אבל בהמ""ז דאורייתא כשאכל כדי שביעה יברך (מ""ב סי' קצ""ו ס""ק ד')], ובאמת המג""א (לקמן סי' תרמ""ט) מצדד דיכול לברך ע""י יאוש ושינוי השם [ולא ע""י שינוי מעשה], וכן נקטו המקור חיים ומגן אלף, והבית מאיר כתב עוד טעם דמותר לברך דהא דאמרינן אין זה מברך אלא מנאץ אין הפשט דאינו יכול לברך אלא שהוא מזכיר עונותיו בברכתו ועכ""פ צריך לברך, אכן הח""י (ס""ק ו') והט""ז והגר""א והיעב""ץ והגר""ז ס""ל כהמחבר ורמ""א דכולם ס""ל דאינו יכול לברך, והכריע הביה""ל (ד""ה ע""ל) ספק ברכות להקל"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם גזל מצה ונתנה לאחר?	"קונה ביאוש ושינוי רשות, ואחר יכול לברך עליה דבא לידו אחר יאוש (מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק י""ז), וה""ה אם האחר חוזר ונותנה להגזלן יוצא בה (מג""א שם , מ""ב שם), אכן המ""ב לעיל (סי' י""א ס""ק ל') ולקמן (סי' תקפ""ו ס""ק ט') הביא שיטות דאפי' כשבא בידו לאחר יאוש אינו יכול לברך, ומיהו לכו""ע אם חזר ומכרן לאדם שלישי מותר לו לברך (מ""ב לעיל סי' כ""ה ס""ק נ""ד)"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במרור גזול?	"הדרכ""מ (ס""ק א') הביא ממהר""י ווייל (סי' קצ""ג) דאינו יוצא, ומבואר שם מפני שהוקש למצה, וכ""כ הפר""ח (סי' תע""ה) [וצ""ע על הכנה""ג דהביא בשם מהר""י ווייל להיפך (ביה""ל ד""ה אין)], אכן השאג""א לשיטתו ס""ל דכל האיסור הוא מפני מצוה הבאה בעבירה ויש מח' מחבר ורמ""א (לקמן סי' תרמ""ט סע ה') אם יוצא במצוה הבאה בעבירה במצוה דרבנן דלפי המחבר יוצא ולפי הרמ""א אינו יוצא [ולכו""ע אינו יוצא במצה גזולה ביו""ט שני (מ""ב ס""ק י""ד)], וה""נ הכריע הביה""ל (ד""ה אין) שצריך לחזור ולאכול המרור בלא ברכה {דיש סוברים דכבר יצא, וה""נ שייך סברתו של רע""א דקנה ע""י לעיסה}"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם הביא מצה מרה""י לרה""ר כשחל פסח בשבת?"	"כתב הביה""ל (ד""ה ולענין) בשם הח""י (ס""ק ה') דלגבי מצוה הבאה בעבירה לא נאסר דלא עבר עבירה בגוף המצה, והביא ראיה מרמב""ן בתורת האדם ותוס' בסוכה (ל' ע""א), אבל לגבי מעשה שבת מציין לסי' שי""ח והביה""ל (שם) הביא בשם החיי""א דיש להחמיר כשעבר על איסור דאורייתא אפי' כשאינו נהנה מגוף האיסור"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יוצא במצה 1) של חלה ותרומה 2) של מעשר שני 3) של ביכורים 4) של חלות תודה ורקיקי נזיר?	"1) כן 2) כן, דקיי""ל מעשר שני ממון הדיוט בירושלים 3) לא דאינו נאכל בכל מושבות [משא""כ מעשר שני אפשר בפדיון] 4) אם עשאן לעצמו לא, ואם עשאן למכור בשוק כן [ולא נחשב כברירה דהוא אפאן לשם מצוה ואח""כ נתברר הדבר לאיזה מצוה נעשה] (ערוה""ש סע' י""ב - י""ג)"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אורח צריך לעשות קנין על המצות?	"האמרי בינה (פסח ס""ס כ""ג) והשפת אמת (סוכה ל""ה) כתבו דלכאורה צריך לעשות קנין, אבל יש סברות להקל דהזמינו כדי לצאת בהם מצותו, ועוד א""צ שלו ממש אלא סגי בהיתר אכילה {וכן הוא דעת השאג""א}, ועוד משעת לעיסה הוי כשלו {וכמ""ש רע""א}, ונוהגין להקל בזה [ויותר מזה כתב הערוה""ש לקמן (סי' תנ""ט סע' ט""ז) דאם הגיע לידו קמח של חבירו יוצא דמסתמא מוחל לו]"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש מעשר ראשון מעורב בהמצה?	"החזו""א (דרך אמונה תרומות פ""ו ה""ב, חוט שני פסח פי""ג ס""ק א') היה חושש בזה דאע""פ דאמרינן המע""ה ומותר לישראל לאכול מעשר ראשון מ""מ יש לחוש דאינו נחשב כשלו דאם לוי הביא ראיה שהוא לוי יצטרך ליתן לו המעשר ראשון. וכן החמיר רשז""א (הליכות שלמה פסח פ""ז סע' כ""ב), והוסיף הפסק""ת (אות ו') דה""ה בטעות עכו""ם אע""פ שאינו חייב להחזירו מ""מ אינו לכם דהגוי יכול לתבעו בדין {ולכאורה יש כמה סברות להקל במצות של ארץ ישראל בזמנינו, חדא אם אוכל יותר מעט יותר מכשיעור אמרינן יש בילה בהקמח ומסתמא אכל כזית חוץ ממעשר ראשון שבו, ועוד אפי' אם בא לוי מיוחס אינו יכול לתבוע ממנו דאינו יודע איפה המעשר ראשון, ועוד קנה ביאוש ושינוי רשות [ורק אם חוזר ומפריש בביתו צריך ליזהר שלא לאכול המעשר ראשון שבו] (עם ר""א קרופניק ור""י באק)}"	סימן תנד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אוכל המצה בלא ברכת המוציא?	"חידש האלף לך שלמה (או""ח סי' שכ""א) דהוא גוזל מהקב""ה והוי כמצה גזולה ואינו יוצא, וע""ע בשו""ת יד סופר (סי' נ""א) ומשנה הלכות (ח""ו סי' ק'), ועי' ברש""י ברכות (ל""ה) דהוא גוזל הברכה מהקב""ה"	סימן תנד סעיף ד		
